קבלת ערעורים על פס"ד של בי"ד המשמעתי הארצי של לשכת עו"ד

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעורים שנשמעו בצוותא חדא על שני פסקי דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שניהם מפי עורכי הדין לנדא, ויניצקי, וספינזי: האחד - בבד"א 87/05 מיום 25.2.07, בגדרו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב (עורכי הדין מוסקונה, שמלה ורוטשילד) בבד"מ 68/03 מיום 17.7.05 (על"ע 2379/07), והאחר בבד"א 98/05 מיום 21.9.06, במסגרתו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב (עורכי הדין שלו, עמוסי וברמן)בבד"מ 63/05 מיום 9.10.05 (על"ע 8718/06). המקרים מובאים לפי סדר התרחשותם.

על"ע 2379/07

ב.        (1) כנטען בקובלנה שביסוד על"ע 2379/07, ביום 13.7.00 ניתן נגד המשיב ורעייתו פסק דין כספי במספר תיקים מאוחדים בבית משפט השלום ברחובות, ובו חוייבו בתשלומים שונים. חיובי המשיב ורעייתו בפסק הדין הצטברו ממקורות אחדים, והיה צורך לצרף לבקשה לביצוע פסק הדין טפסי חישוב חוב. עורך-הדין בא כוח הזוכים (להלן המתלונן 1), הכין טופס לכל חיוב, ואולם עקב אילוצי המערכת בלשכת ההוצאה לפועל לא ניתן היה לצרף טפסים רבים אלא כמות מוגבלת; לכן איחדה פקידה בלשכת ההוצאה לפועל מספר חיובים על גבי טופס אחד.

           נוכח אילוצי מערכת ההוצאה לפועל וצורך בקיזוז פתח המתלונן 1 שני תיקי הוצאה לפועל נפרדים, האחד נגד המשיב והשני נגד רעייתו.

           (2) המשיב פנה לראש לשכת ההוצאה לפועל ב-2001 בבקשות לעיכוב הליכים בטענת "פרעתי" והעלה, בין היתר, את הטענות הבאות:

           (א) אין לפתוח שני תיקים, שכן בכך, לטענתו, יש כדי לגבות פעמיים את החוב; (ב) בטפסי החיובים שצורפו לבקשות לביצוע נכללו סכומים מופרזים; (ג) המתלונן 1 לא קיזז מחובו של המשיב את הסכום שנקבע שיש לקזזו.

           (3) כנטען, התבטא המשיב בבקשתו כלפי המתלונן 1 בביטויים בוטים, בלתי מרוסנים, בלתי מאופקים, בלתי מנומסים ומכפישים שיש בהם יחס של חוסר כבוד כלפיו, כמפורט לקמן: (האותיות והמספרים לקוחים מכתב הקובלנה):

בסעיף א' בתחילת הבקשה:"... מאחר שמדובר בתיקים שנפתחו במירמה בכפילות תוך הוספת סכומים המצוצים מן האצבע"; בסעיף ב': "להלן פירוט העיוותים והמירמה שבפתיחת תיק ההוצל"פ"; בסעיף 1: "על אף זאת פתח ב"כ המשיבים עו"ד פלוני במתכוון ובמירמה שני תיקי הוצל"פ נפרדים"; בסעיף 3: "למותר אף לציין שמעשה זה מהווה ניסיון לגבות במירמה..."; בסעיף 4:"אך המשיבים ובא כוחם לא הסתפקו במעשה מירמה זה, שבפתיחה כפולה, שלא כדין, של תיקי ההוצל"פ כנגד המבקשים, ומילאו במירמה ובניגוד לפסק הדין, גם את סכומי החוב"; בסעיף 7: "ומכיוון שעו"ד פלוני והמשיבים פתחו, במירמה, שני תיקי הוצל"פ, אזי המדובר בניסיון לגבות במירמה של כפל הסכום...";בסעיף 8:"אך גם בכך לא הסתפקו המשיבים ובא-כוחם...". "מכיוון שעו"ד פלוני פתח במירמה תיק הוצל"פ נוסף..."; סעיף 9: "דהיינו, במקרה זה ניסו המשיבים ובא-כוחם לגבות במירמה..."; סעיף 10:"במקרה זה ניסו, איפוא, המשיבים ובא-כוחם לגבות במירמה סכום... ולחמוס בכך את המבקשים..."; בסעיף 11: "למותר אף לציין שניפוח סכומי החוב שלא כדין, כמפורט לעיל, ע"י המשיבים ובא-כוחם..."; בסעיף ג' (עמ' 4):"המבקשים יטענו שכל המעשים הנ"ל של המשיבים ובא-כוחם - עו"ד פלוני, מהווים מעשי מירמה..."; וכן "המדובר בעבירות פליליות חמורות בדרגה של 'פשע', כהגדרתם בסעיף 24 לחוק העונשין, על כל המשתמע בכך".

           (4) זאת ועוד, כנטען בקובלנה, בסעיף ה' עותר המשיב בפני ראש ההוצאה לפועל לחייב בהוצאות אישיות גם את ב"כ המשיבים עו"ד פלוני... ולאור היותו עורך דין הרי שמדובר בעבירות פליליות שנעשו בנסיבות מחמירות וזאת בנוסף, כמובן, להיותן עבירה על סעיף 54 של חוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961"; ובסעיף ח' בסוף הבקשה נאמר:"לבקשה זו לא מצורף תצהיר שכן כל הטענות והעובדות הקשורות למירמה מופיעות בפסק הדין ובטפסי 806 תיקי ההוצל"פ".

           (5) המשיב אף הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור במסגרתו הוגש תצהיר, בו חזר על טיעוניו וכתב:

בסעיף 4 לבקשה: "... נפתחו תיקי הוצל"פ כנגד המבקשים תוך הטעייה ומירמה"; בסעיף 5 לבקשה:"עקב סירובו של עו"ד פלוני לפתוח תיק הוצל"פ כנגד המבקשים לפני גמר הליכי הערעור נזקקו המשיבים לעורך דין, שבעבור בצע כסף נאות לנקוט עבורם ומטעמם הליכים משפטיים המבוססים על אדני שווא ומירמה. המשיבים פנו לעו"ד פלוני... "המשיבים באמצעות עו"ד פלוני פתחו שני תיקי הוצאה לפועל כנגד המבקשים וזאת בכפילות במירמה והטעייה, ותוך הוספת סכומים המצוצים מן האצבע שאין להם כל אחיזה בפסק הדין, בניסיון לניפוח סכומי שכר הטרחה של עורך הדין וסכום החוב הכללי".

בסעיפים 5-4 לתצהיר התומך בבקשה, חזר המשיב בנוסח זהה לדברים שצוטטו לעיל .

           (6) עינינו הרואות כי מלת המפתח הנשנית בכל האמור היא מרמה המיוחסת למתלונן 1.

ג.        (1) בית הדין המשמעתי המחוזי - מפי אב בית הדין עו"ד מוסקונה -  הרשיע את המשיב בעבירות התנהגות בלתי חברית כלפי חבר למקצוע לפי כלל 26 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986(להלן הכללים או כללי האתיקה); התנהגות בחוסר דרך ארץ לצד שכנגד לפי כללים 23 ו- 33; ומעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין לפי סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961(להלן החוק). צוין, כי אין מקום להרשיעו אף בעבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק, שנכללה בקובלנה, בהיותה עבירה כללית אשר אינה נצרכת בהינתן סעיפים ספציפיים המתייחסים למקרה.

           (2)    בית הדין המחוזי ציין, כי אף שלכאורה נראה כי יש טעם בגישתו של המשיב לגבי אופן חישוב החוב, וגם אם חש נפגע מפתיחת תיקי הוצאה לפועל  בסכומים הגבוהים מסכום החוב לגישתו, פתוחה היתה בפניו הדרך לטעון כל טענה משפטית בנושא במסגרת טענת "פרעתי" והליכים אחרים של הוצאה לפועל; זאת -  מבלי להכפיש את שמו של המתלונן 1 ומבלי לייחס לו ביצוען של "עבירות פליליות חמורות בדרגה של פשע" - "בנסיבות מחמירות", ונקיטת "הליכים משפטיים המבוססים על אדני- שווא ומירמה", טענות שאין להן בסיס, כנאמר, ולא ניתן להסיקן אך מעצם פתיחת התיקים באופן בו נפתחו. נקבע, כי פתיחת התיקים כאמור אינה מלמדת, כשלעצמה, על מירמה בהכרח. המשיב לא פנה למתלונן 1, טרם שהטיח בו את האשמותיו, לא ניסה לברר עמו מדוע נפתחו התיקים כך, ולא ניסה לשכנעו כי דרך פעולתו שגויה. נאמר כי התבטאויותיו של המשיב חריפות ביותר, נטענו ללא בסיס עובדתי הולם, ומבלי לנקוט אמצעים סבירים כדי להיוכח אם יש בהן אמת; המשיב בהתבטאויותיו הפר את חובתו לומר את דברו בלשון מאופקת ובלתי פוגעת. את סברתו כי המתלונן 1 פעל בדרך פסולה יכול היה המשיב, כך נפסק, להעלות על הכתב בסגנון פחות בוטה, מרוסן יותר ובאופן שאינו מכפיש ופוגע. חבר בית הדין, עו"ד רוטשילד, הוסיף, כי חובתו של עורך דין לפעול במסירות ובנאמנות בעבור לקוחו אינה צריכה להביאו לומר דברים בלשון בוטה ופוגעת, כך גם כאשר עורך דין מייצג את עצמו. בנדון דידן אמנם עשוי היה המשיב לחשוב כי התנהגותו של המתלונן 1 לוקה בחוסר תום לב, בפרט כאשר תוצאות פעולותיו היו כה חריגות, והדברים נאמרו בעידנא דריתחא, שעה שראה את הסכומים הנדרשים ממנו ומאשתו;  ואולם, גם בשעה זו היה עליו להקפיד על מוצא פיו.

           (3) על המשיב הוטלו עונש של נזיפה והוצאות לטובת הלשכה  בסך 1,000 ש"ח, זאת בין היתר, נוכח העובדה כי המשיב הפנים, בטיעוניו לעונש, את העובדה שהתבטאויותיו לא היו במקומן, ומסר כי בעתיד ייזהר בלשונו ולא יחזור על שכמותן.

ד.        בית הדין המשמעתי הארצי דן בערעור המשיב, ובפסק דין מפי חברת בית הדין עו"ד ספינזי הפך את פסק דינו של בית המשפט המשמעתי המחוזי וציין, כי ניתן להבין את תרעומתו של המשיב כלפי המתלונן 1 ודבריו, אף אם היו קשים, נותרו בגדר טענות משפטיות לגיטימיות ואינן "בצידו האסור של המתרס". אכן, בית הדין ציין כי לא בלב קל החליט על זיכוי, שכן סבר כי דברי המשיב "חמורים ומיותרים" והתנהגותו גובלת (הדגשה במקור - א"ר) בהתנהגות העולה כדי עבירת משמעת..." נמצא גם קושי בכך שהמשיב לא פנה למתלונן לבירור, אך צוין כי המתלונן לא תיקן טעותו גם בעת הדיונים ונמנע מהפחתת שכר טרחתו. נוכח מעשי המתלונן 1 סבר בית הדין, כי זכאי היה המשיב לטעון בכתבי טענותיו את אשר טען כלפיו, ובנסיבות העניין התבטאויותיו אינן דברי גנאי והכפשה גרידא, אלא תיאור המצב המשפטי כפי שהוא; יש מקום, איפוא, ליתן משקל לעובדות שהובילו להתבטאויות אלה. לכך מצטרפת העובדה, כי המשיב עצמו היה נשוא הליכי הוצאה לפועל, ועל כן פעל שלא כעורך דין אלא בראש וראשונה כחייב. אב בית הדין עו"ד לנדא סבר כי התבטאויות מסוימות של המשיב, כמו "שבעבור בצע כסף נאות (המתלונן) ..." או "בניסיון לניפוח שכר הטירחה" - "נושקות לגבול המותר אך לא חוצות אותו"; אך הוא החליט להצטרף לזיכוי נוכח קיצוניות הנסיבות, ובגדר סיטואציה חריגה במיוחד שאין לראותה כמסר.

ה.        בכתב הערעור נטען בפי הועד המחוזי, כי לא ראוי היה שבית הדין הארצי, אשר לא שמע ראיות ולא את גירסת המתלונן 1, יחליט שטענות המשיב צודקות; ועוד, אפילו צדק המשיב בטענותיו, ראוי שאלה ייאמרו בלשון מרוסנת ומאופקת. אינטרס הציבור והצורך לשמור על רמת המקצוע, על שמו הטוב ועל אמון הציבור מחייבים - כך נטען - את הרשעת המשיב והשבת פסק הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי על כנו.